לפעול למען עתיד משותף

כדי שיהיה לנו סיכוי פה אנחנו חייבים ללמוד לדבר עם האחר באופן מיטיב ומכבד. ללמוד להכיר את האדם שחושב אחרת, שתופס את העולם אחרת ולנסות להבין את פחדיו העמוקים, את אמונותיו ואת תקוותיו הכמוסות ביותר. אבל לשמוע זה לא מספיק. צריך ללמוד להקשיב, לכבד ולתת מקום לדעותיו של האחר, לא משנה עד כמה הן כואבות ושורפות לנו בבטן.

בכל מפגש שבו נכחתי, כל מעגל שבו הייתי, הבנתי שלנהל דיון עם אנשים שונים ממני על נושאים מהותיים ומאתגרים - זו משימה קשה בטירוף.

כל כך הרבה פעמים מצאתי את עצמי יושב על קצה הכיסא, מחכה להסביר לאנשים עד כמה הם טועים ועד כמה אני צודק. בכל פעם מחדש הייתי צריך להזכיר לעצמי שמטרת השיח אינה להיות צודק או לשכנע, אלא לתת מקום, לקבל את העובדה שאנשים חושבים אחרת ממני ושחשוב שאצליח להקשיב להם.

מאז ה-7 באוקטובר, הרבה דברים השתנו בחיינו. מה שלא השתנה ותכלס רק התחזק - זו אותה ההבנה שאנחנו חייבים לדבר זה עם זו וללמוד לתקשר.

לכן החלטנו יחד, מספר חברים וחברות, לקחת את זה צעד אחד קדימה ולהתחיל להתאמן באופן קבוע בהקשבה לקולות שונים.

כחודש מאז השביעי באוקטובר אנחנו מתכנסים בכיכר החטופים פעמיים בשבוע, ומזמינים את כל מי שרוצה להצטרף למעגל ופשוט לדבר. להגיד את כל מה שמרגישים וחושבים בפנים. בחרנו לעשות את זה דווקא שם בגלל מגוון האנשים, ובעיקר כי הרגשנו שאם יש מקום שצריך להכניס בו שיח ותקווה - זה המקום.

אני נדהם כל פעם מחדש מהרצון והמוכנות של אנשים לעבוד נורא קשה כדי להצליח להיות פתוחים באמת לשמוע את כל הקולות, גם אלה שממש שורפים להם בבטן. באופן לא מובן, למרות התקופה הסוערת והכואבת, למרות הכאבים הקשים שכל אחד ואחת סוחבים בתוכם - הצליח להתהוות תהליך יפה ומרגש בו ישנם רגעים של שיתוף כנה בכאב אמיתי, רגעים של חיבור והקשבה, לצד כמובן רגעים רבים של ויכוחים, התכתשויות וחוסר הקשבה.

מוזמנים להצטרף אלינו בכל יום שלישי וחמישי בין השעות 20:00 – 22:00, בכיכר החטופים בתל אביב. יהיו שם אנשים שישבו וידברו, יתווכחו, יתכתשו.

ויקשיבו.

זוהי זכות ואחריות של כולנו להשמיע את קולנו.