להנמיך את גובה הלהבות

כל חיי הצבעתי מרצ. תל אביבי. מתכנת. כבר כמה שבועות שאני מגיע באדיקות למפגשי דיאלוג רדיקלי שמתקיימים בכיכר החטופים.

בשנה האחרונה חוויתי המון כעס, זעם ושנאה כלפי חלקים גדולים בחברה הישראלית. בדרך כלל אחרי קריאת כותרת בעיתון או צפייה בכתבה. לפעמים פשוט מאינטראקציות ברחוב.

אני יודע שאני לא היחיד, ושהסיבה נטועה בפערים בתפיסת המציאות בין ציבורים שונים בישראל.

אני לא יודע אם יש תרופה או פתרון שיחלץ את ישראל מהסופה האיומה שהיא נמצאת בה. אני כמובן יכול לקוות שכן או לשקול עזיבה.

אבל יש עוד משהו שאפשר לעשות - לדבר, לשוחח, להקשיב ולהשמיע באופן שלא מתפשר על עמדותיי, ועדיין מכבד.

זה מה שקורה במפגשים בכיכר. ל״מעגל״ מגיעים פרצופים חוזרים, וגם עוברי אורח מכלל האוכלוסייה. המפגשים בהחלט יכולים להיות קשים, ופעמים רבות אנחנו משתמשים במושג ״שריפה״- כדי לתאר את התחושה שחווים כשנאמרת אמירה שסותרת את תפיסת עולמך.

אז כן, אני ״נשרף״ הרבה, אבל אני גם שומע, מתקרב, מסיר חומות ומגשש באפלה לצד אנשים שונים ממני, שעושים את אותו הדבר, וזה מרגיש טוב.

המעגל מאפשר פורקן, אבל הוא בעיקר מוציא אותי מתיבת התהודה שלי, ומאפשר לי לנהל את הוויכוח מול האחר האמיתי ולא האחר המדומיין - לשבור את הקרח ולצחוק יחד, תוך כדי אי הסכמה קשה. אני מקווה שיוזמות כאלו יותירו חותם משמעותי על חיי פה, אך לכל הפחות, בינתיים, זה עושה לי טוב בלב.